כמה חודשים אחרי הנפילה שלי סוף סוף הגעתי למומחה. רציתי סוף סוף תשובות. למה הברך שלי נעשית נוקשה יותר בכל בוקר? למה בכל צעד אני מרגיש פחות בטוח?
הוא הקשיב לסיפור שלי, עבר על כל הבדיקות ושאל אותי כמה שאלות. אחר כך הוא אמר משהו שלא הצלחתי לשכוח עד היום.
"בגיל שלך אנחנו רואים את זה לצערי לעיתים קרובות."
הוא הסביר לי שהרבה אנשים מתחילים עם השנים להרגיש שינויים בברכיים שלהם. שהתנועה נעשית קשה יותר. שיש כאלה שמתחילים להימנע ממסלולים מסוימים, ממדרגות או מפעילויות שפעם היו מובנות מאליהן.
אחר כך הוא נשען לאחור ואמר משפט שנשאר איתי עוד הרבה זמן.
"עם ברכיים כאלה, הרבה אנשים פשוט לומדים לחיות."
אני זוכרת בדיוק איך הסתכלתי עליו. זה באמת כל מה שיש להגיד? זאת התשובה? פשוט לקבל את זה?
כל הדרך הביתה המשפט הזה לא יצא לי מהראש. כי עמוק בפנים סירבתי להאמין שמאותו רגע החיים שלי פשוט ילכו ויצטמצמו.